נטוורקינג בעידן הדיגיטלי: איך ליצור רושם ראשוני מנצח בשניות

אין פעם שנייה לרושם הראשון. פעם נטוורקינג היה פגישה ארוכה, לחיצת יד, והחלפת כרטיס נייר. היום אותו מפגש נגמר בשניות, ומה שנשאר הוא מה שהאדם מולכם הספיק לראות ולשמור.

צריך להעביר מי אתם, מה אתם עושים, ואיך פונים אליכם, לפני שעוברים לשולחן הבא. מי שעושה את זה בטלפון נשאר. מי שמחלק נייר נשאר בכיס של מישהו אחר.

לוקח פחות משבע שניות לגבש דעה על מי שעומד מולכם. בעסקים זה לא רק איך אתם נראים. זה איך אתם מוסרים את הפרטים. כרטיס מקומט מהארנק משדר בלגן. העברה מסודרת לטלפון משדרת שאתם יודעים איך עובדים היום.

בכנסים עדיין מחלקים כרטיסי נייר. רובם נזרקים בסוף היום, או נשארים במגירה עם ערימה של שמות שכבר לא זוכרים.

על הנייר יש שם, טלפון ומייל. אין תיק עבודות, אין לינקדאין, ואין דרך לקבוע פגישה ביומן. מי שרגיל לקבל הכל בלחיצה לא ישב להקליד אתכם אחר כך.

זה לא שדרוג של הנייר. זו דרך לסיים פגישה כשהצד השני יוצא עם דרך לפנות אליכם, לא עם עוד כרטיס לתייק.

• 1.הקישור נפתח, והמספר נכון. בדיגיטל מעדכנים פעם אחת, וכל מי ששמר רואה את הגרסה החדשה.
• 2.תמונה ברורה שלכם. פנים מעלות אמון יותר מלוגו קטן.
• 3.על הכרטיס השירות שרלוונטי למי שאתם פוגשים עכשיו, לא כל מה שעשיתם אי פעם.
• 4.אם רואים כמה אנשים פתחו את הכרטיס ועל מה לחצו, זה אומר מי התעניין ומי רק עבר.

הקשר בין אנשים נשאר. השתנו הכלים. נטוורקינג טוב הוא מי שנעים לעמוד מולו, ודרך פשוטה לעשות איתו עסקים אחר כך. כרטיס דיגיטלי הוא הצעד הראשון, כדי שהרושם הראשון לא ייגמר בכיס.

אומרים את השם, את העבודה במילה אחת, ואיך חוזרים אליכם. ואז שולחים את הקישור לפני שזזים לשולחן הבא. מי שמבטיח «אשלח אחר כך» שולח למי שכבר לא זוכר על מה דיברתם, או לא שולח.

הקישור נשלח לשיחה, לא לאוויר. אם אין מספר ואין מייל באותו רגע, אין איש קשר. כרטיס נייר בכיס הוא לא גיבוי. הוא ערימה שתיזרק באוטו.

• 1.שם, ועבודה במילה שהצד השני יכול לחזור עליה.
• 2.שליחת הקישור לפני שנפרדים.
• 3.בשם איש הקשר: השם והעבודה, לא השם לבד.
• 4.בלי מצגת. מי שרוצה עוד יפתח את מה ששלחתם.

פותחים את הכרטיס מהטלפון שלכם, לא מהמחשב. בודקים שהמספר מחייג, שהוואטסאפ נפתח לאדם הנכון, ושהשעות של מחר כתובות. קישור שנפתח על מספר ישן מוחק את הדקה שבה עמדתם מול מישהו.

על הכרטיס נשאר השירות של המפגש הזה. כנס של קבלנים לא צריך את כל היסטוריית העסק. משפט אחד על מה שאתם עושים עכשיו. את השאר מורידים לאותו ערב, ומחזירים אחר כך אם צריך.

אם רואים מי פתח את הכרטיס, הודעה אחת נשלחת רק אליו, על מה שדיברתם. «דיברנו על המדידות בצפון. אם מתאים השבוע, תכתבו יום.» לא שולחים את אותו טקסט לכל מי שלחצתם לו יד.

מי שלא פתח לא מקבל נאום. אין מה לרדוף. פגישה שלא השאירה שיחה פתוחה נגמרה אתמול. הודעה לזר שאומרת «נעים היה» לא פותחת עבודה.

מספר שגוי, קישור שלא נפתח, ותמונה של מישהו אחר. שלושת אלה לא נראים כשאתם ממהרים, והם נראים אצלו דקה אחרי שהלכתם. לכן הבדיקה היא בלילה, מהטלפון, לא «נראה לי שזה מעודכן».

נייר שנשאר ביד כי «ככה רגילים» הולך לארנק. אם כבר מושיטים נייר, עליו השם והקישור, לא מספר שיכול להתחלף בשבוע הבא. המספר החי יושב בכרטיס.