איך עונים ללקוח בוואטסאפ בלי לאבד את היום

וואטסאפ הוא הדלפק של העסק. הלקוח כותב שם, ומצפה שהתשובה תחזור לשם. הדלפק נהרס כשהוא פתוח כל השעות: הודעה לפני שפתחתם, הודעה באמצע עבודה, הודעה אחרי שהמפתח כבר בדלת. בסוף היום העבודה נגמרה, והשיחות לא.

לענות מהר לא סוגר כלום. «קיבלתי, אחזור» היא הודעה שפותחת עוד הודעה. מה שסוגר הוא תשובה עם המחיר, השעה או הלא, בשעה שקבעתם מראש, לא בין לקוח ללקוח.

• 1.השורה הראשונה עונה על השאלה. לא «היי מה שלומך».
• 2.אם חסר פרט, מבקשים אחד. מידה, יום, או כתובת. לא חמישה דברים בבועה אחת.
• 3.מחיר, שעה וכתובת נכתבים באותה תשובה. «אבדוק ואשלח» משאיר את הלקוח בתוך הצ'אט עד מחר.
• 4.אם אי אפשר, אומרים את זה עכשיו. «אולי» הופך לשלוש הודעות, וכולן בלי תשובה.
• 5.אחרי ששלחתם את מה שסגרתם, שותקים. ההודעה הבאה שייכת ללקוח.

בוקר, ואחר הצהריים. בחלונות האלה עוברים על מה שנכנס ועונים עד הסוף. מחוץ להם עונים רק למי שכבר בדרך, או לעבודה שכבר יצאה מהחנות. שאר ההודעות מחכות. תשובה מלאה בארבע שווה יותר משלוש תשובות חצויות בשבע.

בראש השיחה כותבים מתי עונים. «בין תשע לאחת עשרה, ובין ארבע לשש» חוסך את «אתם שם?». בלי השורה הזו, שקט נשמע כמו סירוב.

מתשע עד אחת עשרה, ומארבע עד שש. בשמונה וחצי נכנסות הודעות מהלילה. עוברים עליהן עד הסוף, לא מסמנים קריאה ובורחים לעבודה. באחת עשרה הטלפון נסגר. מי שכותב בשתים עשרה מחכה לארבע, אלא אם הוא כבר בדרך אליכם.

באחת, באמצע התקנה, מגיעה הודעה «כמה עולה?». לא עונים מהסולם. תשובה חצויה מהגג נגמרת ב«אחזור», ואז יש שתי שיחות פתוחות. בארבע עונים עם המחיר, או עם «הביקור 150 ומחיר אחרי שרואים».

שומרים נוסח קצר, עם הפרט האמיתי. לא «תלוי». שאלה שלא נשאלה אתמול לא נכנסת לנוסח. היא מקבלת משפט שנכתב עכשיו, בתוך החלון.

• 1.מחיר: «ביקור 150. מחיר לעבודה נמסר באותו יום אחרי שרואים.»
• 2.שעות: «פתוח מתשע עד שש. היום סגור, מחר מתשע.»
• 3.כתובת: «הרצל 12, כניסה מהחניון. אפשר לשלוח מיקום.»

בראש השיחה, או בסטטוס: «עונים בין תשע לאחת עשרה ובין ארבע לשש.» בלי השורה, שקט באמצע היום נשמע כמו סירוב, והלקוח שולח עוד שלוש הודעות. עם השורה, מי שכתב בשתים עשרה יודע שתשובה מלאה מגיעה בארבע.

השורה חייבת להיות נכונה. אם עניתם כל היום כי «יצא», מחקו אותה. הבטחה לחלון שלא מקיימים גרועה משקט בלי הסבר.

מי שכבר בדרך, עבודה שיצאה ולא הגיעה, וסכנה. אלה לא מחכות לארבע. כל השאר מחכה. «דחוף» של מי שרוצה הצעת מחיר הוא לא סכנה.

אחרי ששלחתם מחיר, שעה, או לא, שותקים. ההודעה הבאה שלו. אם הוא שואל שאלה חדשה, עונים עליה בחלון הבא, לא בשרשרת עד חצות. יום שנפתח בשיחות ולא בעבודה נגמר בלי אף עבודה סגורה.

הקלטה של דקה לא נשמרת אצלו כמו שורה. הוא לא יחזור אליה באמצע הרחוב כדי לשמוע את הסכום. מחיר, שעה וכתובת נכתבים בטקסט גם אם דיברתם בקול. הקול יכול להסביר. הוא לא מחליף את השורה.

גם אתם: לא משאירים לעצמכם תזכורת קולית בתור «עניתי». אם אין שורה עם המחיר או עם הלא, השיחה פתוחה. בחלון הבא היא תופיע שוב כאילו לא נגעתם בה.